המסע של שני

שני כבודי מנס ציונה עברה הכל בחיים. שנאה עצמית שהגיעה עד 38 קילו, התפכחות מדהימה, התעוררות בזמן והחלה לאהוב את מי שהיא ואת מה שהיא. היום כבודי עושה הרצאות לנערות ונשים בכלל, משתפת את עוקביה בכל מה שהיא עוברת. בתהיות, במלחמות, בהצלחות וגם באכזבות. באהבות, באתגרים ובעיקר בכמות טיפים נכבדת שתעזור לכל אחת ואחת. עכשיו כבודי פה כדי לספר את הכל. אל תחמיצו

 

לא ברור היכן הייתה היום שני כבודי אם היא לא הייתה מתעוררת בזמן. יותר נכון, אם אחותה לא הייתה מכריחה אותה לקבל טיפול.

 

כל מה שבנאדם צריך בעולם הזה, הוא שמישהו אחד לפחות ישים לב למצוקות שלו. שני כבודי הצליחה להציל את עצמה ובעיקר לאהוב את עצמה ולכן היא פה. 

 

כשהיא 38 קילו, כבודי תושבת נס ציונה אמיצה וגיבורה, החליטה להתעורר, להתפכח ולאהוב את מה שהיא רואה מול המראה. זה היה תהליך קשה ומורכב אבל זה קרה.

 

כבודי הצליחה להתעשת על עצמה, להבריא, ולהעצים אחרות. סדנאות, קורסים, לימודי משחק ואינספור התמודדות עצמית גרמו לה להפוך ממצב קשה, להשראה

 

תקשיבו מה שיש לה להגיד, כי זה חשוב מאוד.

 

שני כבודי. מעוררת השראה עבור צעירות רבות

 

 

- היי שני, מהיכן הגיעו הפרעות האכילה? מדוע ובאיזה גיל זה התחיל?
 
"הפרעות האכילה ממש ברמה קיצונית הגיעו בגיל 19. כל החיים היה לי קשה להסתכל במראה, לא אהבתי מה שראיתי, הרגשתי מעותת. כשהגעתי לצבא, התחלתי לאכול מלא. עד שהגעתי ל 60 קילו ובשביל נמוכה המון, הייתי נראית לעצמי במראה כמו גוץ.

אני זוכרת שנכנסתי יום אחד הביתה ולא יכולתי יותר לראות את זה. הסתכלתי על עצמי בגועל והחלטתי שזהו זה, אני אעשה דיאטה ואהיה יפה. מה  שלא הבנתי זה שמראה חיצוני לא ישנה את הצורך הנפשי שלי, ולא באמת יגרום לי לאהוב את עצמי.

אחרי שנה שקלתי 38 קילו. זה היה תהליך של הרעבה עצמית. ארוחה ביום. ועדיין בתוכי יש חוסר של אהבה עצמית. רק רציתי להמשיך לרזות. לא אהבתי את מה שראיתי. 

יום אחד חזרתי מאיזו מסיבה בגיל 20 והקאתי. מאז התחילו להם בולמוסים של אכילה רגשית שמלווים בהקאות. והכל בסתר. אף אחד לא יודע שאני אוכלת ומקיאה. הרבה פגיעה עצמית"

 

 - איך הסביבה שלך קיבלה את זה ובאיזה שלב שמו לב לזה?

"בהתחלה זה היה בצבא. דיברתי כל הזמן על קלוריות, כולם סביבי התחילו לדאוג עד שזה הגיע למצב שרצו להעיף אותי מהצבא. נבהלתי נורא. אז פשוט התחלתי לעשות את אותן הפעולות של הרעבה רק בסתר. לא לדבר על זה בקול רם כדי לא למשוך תשומת לב והכל בשקר ובשקט. 

כשאתה עושה דברים בשקט אף אחד לא רואה או יודע ומבחינתם אתה ״מבריא״.

המשפחה שלי לא שמה לב ואולי זה חלק ממני שרצה תשומת לב שלא קיבלתי. יש הרבה שאלות שאני מתעמתת איתם עד היום. 

בגיל 23 אחותי גילתה שהקאתי והיה בינינו סוג של עימות והיא שמה לי אולטימטום. או שהיא מספרת לאמא שלי או שאני הולכת לטיפול. פחדתי שאמא שלי תדע אז התחלתי ללכת לפסיכולוגית. 

רק בגיל 27 התחלתי לרפא את עצמי ואת הפצעים שלי מול עצמי. בדיוק יצאתי מבית ספר למשחק, שם כל הפצעים נפתחו, כל מה שהדחקתי שנים. הייתי במצב רע נפשי וההפרעות אכילה החמירו.

כשיצאתי משם התחלתי לרפא את זה. עשיתי סדנאות של התפתחות אישית וטיפול אישי ונגעתי בעומקים ששנים הדחקתי.

התחלתי לאהוב את עצמי את האדם שאני"

 

 - איזה תובנות יש לך להגיד לבנות אחרות? לצעירות שעוברות את התהליך הזה?

" שאפשר לצאת מזה. שיש תקווה ושיש חיים מעבר לחושך הזה. גם כשנראה שזה סוף העולם וזה המציאות וזה יהיה לנצח, זה לא. יש חיים. כל מה שאת צריכה זה לרצות לחיות עבור עצמך ועבור מה שבאת לעולם הזה. 

הייתי אומרת לה שהיא לא אשמה ושמגיע לה להיות מאושרת. עבור עצמה. שיש בהן כל כך הרבה עומקים וייחודיות. שיוציאו החוצה לעולם ויהיו גאות במי שהן"

 

- האם קורה לך לייעץ לבנות אחרות?

"אני מעבירה הרצאות על הפרעות האכילה שלי. יוצא לי לדבר עם בנות על זה. אני לא למדתי או משהו כזה אבל יצא לי לדבר ולתת תקווה ואור ואהבה ושייכות. בעיניי זה הדבר הכי חשוב בעולם.

אני לא יודעת איך לרפא אותן. לא למדתי. אבל בהחלט נותנת להן יד ותקווה. בעיניי זה הצד הראשון וזאת שליחות חשובה"

- אין ספק שהפרעות אכילה קורות לעתים קרובות יותר ממה שאנחנו מדמיינים. ממה לדעתך זה קורה ואיך ניתן למנוע את זה בשלב ההתחלתי 

" השיח השתנה. העולם השתנה. אי אפשר כל הזמן להראות במדיה ובתקשורת רק בחורות רזות. ברגע שצעירות רואות שיש עוד סוגים של בנות שמקבלות פידבקים חיוביים זה הכל נראה אחרת.

צריך כמובן לדבר על זה ולהביע הזדהות ושאפשר לצאת מזה. כשאתה לבד בבית ואף אחד לא רואה אותך, קשה לצאת מזה. חשוב שההורים יהיה במודעות לגבי הנושא הזה. שיראו את הילדים שלהם ואת המצוקות שלהם כי הילדים עושים את זה בהסתרה. שיהיו בתקשורת מולם וישימו לב לצרכים של הילדים שלהם.

- איך כל הסיפור הזה השפיע על האופי שלך ועל אורח החיים שלך?

"אני בעיקר לומדת להיות אני. אני האותנטית. אני המוזרה, השונה, העמוקה, המהממת, המצחיקה. אני בעוצמות גבוהות ונמוכות. אני על כל גווניי.

פשוט להיות אני ולא לנסות להיות מישהו אחר כי זה רק יכול לפגוע בי. זאת מי שאני ואני לא יכולה לברוח מזה. אני לא יכולה להתאים את עצמי וזה לא עושה לי טוב. אז מה עדיף? כמובן שלא לפגוע בעצמי או לחזור להקיא. ואם יצאתי מאיזון אני חוזרת לעצמי עם מדיטציה או כתיבה. אבל תמיד אבטא את עצמי וזה הניצחון בעיניי. מבחינה פיזית אני שומרת על הרגלי אכילה, אני עושה כושר. שואלת את עצמי אם נעים לי בגוף או לא. אני כל הזמן במודעות עם עצמי"

 

- איך את מוציאה את זה החוצה לעולם?

" אני שחקנית, יוצרת תוכן ברשת, עושה הרצאות. הצטלמתי לאחרונה לדוקו ריאליטי בינלאומי. ממש בימים אלה היא עלתה בסלקום TV. מדובר ב 22 אנשים שמביאים השראה לעולם עם הסיפור שלהם. אני מוציאה החוצה את הסיפור שלי ואת האופי שלי שמנצח הכל

 

- איזה מסר יש לך להעביר?

- המסר שהכי חשוב לי להעביר והסיבה שהלכתי לעולם המשחק. בא לי להראות לאנשים שלהיות אותנטי פגיע וחשוף בצבעים האמיתיים שלנו זה הכי יפה בעולם. זה מהמם. זה המיוחדות והיופי ולא להסתיר. אז אם נתתי תקווה למישהו להיות הוא בעולם הזה אז את שלי עשיתי. שנתתי לו להרגיש שייך ואהוב ומקבול אז מבחינתי זה השליחות. כשאני מראה את המקומות העמוקים שלי מכל הבחינות אני בטוחה שיש מישהו בבית שיושב ומבין שהוא לא פגום או שונה. שלא צריך להסתיר את זה. תהיה מי שאתה. תמיד"

 

 

כבודי. לאהוב את עצמך